מה בשם? האם אנחנו קשישים, בייבי בום או משהו אחר?

אם יש דבר אחד שאנשים בשנות ה-60 לחייהם שונאים, זה להיות מתויג. אחרי הכל, נלחמנו נגד הסטריאוטיפים והגבולות כל חיינו. כעת, ככל שאנו מתבגרים מעט, אנו רוצים שיתייחסו אלינו כאינדיבידואלים ונוטים לדחות שמות של קבוצות.



יחד עם זאת, זה אכן מעלה שאלה מעניינת. איך אנשים צריכים לקרוא לנו כשהם צריכים להתייחס אלינו כאל קבוצה? נאבקתי עם זה בעצמי כשכתבתי עבור Sixty and Me. לדוגמה, איך אתה יכול להגיד למישהו שמאמר טיולים נכתב רק בשבילו, מבלי להשתמש ב'נסיעות בכירים' בכותרת?

אם מישהו מדבר איתנו 1 על 1, זו לא בעיה. הדבר המכובד ביותר עבורם הוא פשוט להתייחס אלינו בשמנו. אבל, אנחנו לא יכולים לקרוא לדור שלנו 'המרגרט' אז איך אנחנו צריכים לקרוא לעצמנו במקום?

הבעיה עם הכותרים הנפוצים ביותר היא שהם מגיעים עם לא מעט מטען רגשי. 'קשישים', למרות שהם מדויקים מבחינה טכנית, עבור אלה מאיתנו מעל גיל 60 מעלה תמונות של מתקני טיפול מנוהלים ומקלות הליכה. ל'בומרים' יש צלצול נחמד יותר, אבל נראה שהוא אומר יותר על העבר שלנו - איך חיינו בשנות ה-60 וה-70 - אז המציאות של המצב שלנו היום.

אשמח לשמוע מה יש לך לומר על זה. בבקשה, הקהילה תדע מה אתה חושב בקטע התגובות למטה. כדי להתחיל, הנה כמה שאלות.

מהי לדעתך הדרך המתאימה ביותר לאנשים לדבר על גברים ונשים מעל גיל 60? מה לדעתך המונחים 'בכיר', 'בומר' ו'בידי?' אנא הודע לנו בתגובות ו'אהבתי' ושתפו את המאמר הזה אם מצאתם אותו מעניין. הדרך היחידה שבה נוכל להמשיך את השיחה היא בעזרתך!