אל תיקח את החיים אחרי 60 יותר מדי ברצינות - בואו נאמץ שטויות!

כשהילדים שלי היו צעירים, אהבתי לקרוא להם ספרים של ד'ר סוס. היה משהו בדמויות המוזרות ובעולמות המופלאים ששלחו את כולנו להתקפי צחקוקים בלתי נשלטים. חבל שכמבוגרים מצפים מאיתנו להיות כל כך רציניים. זה כמעט כאילו אנחנו שוכחים איך להעריך את הרגעים המטופשים והשטויות בחיים.

אני לא יודע מה איתכם, אבל אחד הדברים שאני הכי נהנה בלהיות מעל גיל 60 הוא שכבר לא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים. באופן אישי, אני חושב שהחיים אחרי גיל 60 הם הזדמנות לסגת קצת ולטפח את הילד הפנימי שלנו.



במילותיו של ד'ר סוס, 'אני אוהב שטויות, זה מעיר את תאי המוח. פנטזיה היא מרכיב הכרחי בחיים, זו דרך להסתכל על החיים דרך הקצה הלא נכון של הטלסקופ ומאפשרת לך לצחוק על מציאות החיים'.

ד

לא משנה מה מביאים החיים אחרי גיל 60, בואו נזכיר לעצמנו לא לקחת הכל כל כך ברצינות. בוא נלך לפארק ונאכל גלידה עם כפית פלסטיק. בואו נלך לקולנוע מדי פעם ונשב ונצחקק יחד עם הבנות הקטנות בסרט המצויר האחרון של דיסני. בואו נכתוב שירה שטותית ונפרסם אותה נייר פאנקי בכל הבית. בואו נאמץ שטויות!

האם אתה חושב שאנחנו נוטים לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות כמבוגרים? מה הדבר שהיית עושה כילד שהיית רוצה שהיית עושה עד היום? מה עוצר אותך? נא להצטרף לשיחה.

למד עוד

הנה סרטון קצר שהקלטתי בנושא אימוץ שטויות כדי לקבל יותר מהחיים אחרי גיל 60.