אתה מכיר את הסוגים

מי שאמר לראשונה שהחיים הם כמו תיכון כל הזמן בטוח תקף את המסמר על הראש.

חוץ - כן, אני יודע שזו קלישאה, אבל אני אוהב את זה. כי אני יודע בדיוק כמה קשה להכות את המסמר על הראש כשאני מנסה לנעוץ מסמר במשהו!



בכל קבוצת אנשים שאתה מוצא את עצמך בה, במהלך חייך, תמיד תמצא את הדמויות האייקוניות של שנות העשרה שלך.

בין אם זה מקום העבודה שלך, סיור מודרך במוזיאון, שיעור המשך, חווית טיול קבוצתי, חובת חבר מושבעים, קבוצת מתנדבים, מסיבה, השכונה שלך או חדר המתנה של רופא, יש סטריאוטיפים מוכרים שתוכל לזהות מיד.

אתה מכיר את הסוגים

תמיד יש את הפלירט. החנון שכולם לועגים לו. הבחורה הפופולרית. הקוורטרבק החתיך (שכולם חושקים בו ומסתבר שהוא השחקן אד האריס.) הילד העשיר. ההומוסקסואל הסגור. הפעיל הפוליטי. הג'וק. תלמיד ההצטיינות. הסיסי. נשיא הכיתה. הזונה. המעודדת. ההיפי. גב' חביבות. הכלבה. גב' גודי שני נעליים. המתבודד.

כשאני מוצא את עצמי בקבוצה חדשה, אני מוצא את זה מאוד מבהיר - כשההתנהגות של אנשים מעצבנת אותי או מפתיעה אותי בדרך כלשהי - לסדר את הדברים על ידי הבנה שכולנו חזרנו לחדר הבית של מר וואלאס.

'אה, בסדר, הבנתי,' אני אומר לעצמי. אז אני יכול להרפות ולהיות רחום יותר. אני יכול לראות את המתבגר באדם הזה, איתו בדיוק יש לי עסק. אני יכול לראות איך כולנו מתאימים זה לזה ואיך אני צריך להתנהג כדי להשיג את מה שאני רוצה או לתת להם את מה שהם צריכים. זה הופך את החיים להרבה יותר קלים.

מי היית בתיכון?

הייתי הילדה הבלתי מורגשת והבלתי ראויה לציון בתיכון. היו לי ציונים ממוצעים וחברים רבים מכל השכבות החברתיות השונות. נהניתי מספורט. אהבתי אמנות וספרות. הייתי רגיש. הייתי ילדה יפה וחכמה שלא חשבה שהיא יפה או חכמה.

מה שלמדתי בחיי ומה שאני אומר לתלמידים שלי שמתלוננים שהם 'רק' ממוצעים זה שהממוצע הוא דבר טוב. ממוצע פירושו שיש לך כוח השהייה והמקום לצמוח למעלה ולמעלה, להשתפר. הייתי ממוצע אבל המשכתי לחיים גדולים עם הרבה הישגים והנאות ומקבילם, אתגרים קשים ועצובות גם בדרך.

אני בחורה ממוצעת שהיו לה חיים לא ממוצעים.

השגתי תואר שני במנהל עסקים; היו לי כמה קריירות מעניינות; פתחתי כמה עסקים; כתבתי ופרסמתי שני רומנים; גידלתי ילדים; עברתי לחו'ל; הקמתי ספרייה בשפה האנגלית בארץ זרה; בניתי בית; ומי יודע מה עוד אעשה בעתיד. הו, אני עדיין לא יכולה לפלרטט ואני לא בחורה ילדה.

האם אתה עדיין האדם הזה? והאם זה דבר טוב?

אני לא יכול לדבר בשמך, אבל אני מרגיש שאני עדיין אותו סטריאוטיפ שהייתי בתיכון. לא ראוי לציון עד שאתה מדבר איתי. חזק מבחוץ, עדין מבפנים. רציני, רגיש, מתחשב. רַחוּם. תמיד היה לי כשרון דרמטי והיותי מבוגר אפשר לי לגשת אליו ולהתהדר בו.

זה מנחם אותי - שמי שאני טבוע בי בצורה כל כך מוצקה, כל כך עמוקה שאפילו נסיבות החיים לא יכלו לשנות זאת. האישיות שלי הייתה חברה שלי כל חיי. הערכים שלי היו איתי, החזיקו מעמד כל חיי.

פשוט הפכתי ליותר ממי שהייתי, לגרסה טובה יותר של מי שהייתי.

החנון שאולי לעגנו עליו בתיכון מסתבר שהוא מארק צוקרברג או ביל גייטס. עדיין חנונים, אבל עכשיו חוגגים ומשנים את העולם. הקוורטרבק החתיך של התיכון שהזכרתי קודם, שהתגלה כאחד השחקנים המובילים בהוליווד, אד האריס, קורא לצילומי חייו שלו בדרך אחרת לגמרי. הילד ה'אתני' השקט והרגיש שהתברר כמשורר זוכה פרס פוליצר, פיטר בלקיאן.

ומה אם אתה מרגיש שאתה לא אותו אדם?

זה גם דבר טוב! זה אומר שהורדת עורות, המשכת הלאה. זה אומר שפרחתם לאדם חדש לגמרי. זה אומר שהתעלית ושחררת את עצמך ממשהו שלא התאים אז.

אני לא אחד שמהרהרים על העבר. אבל אני כן מוצא שמדי פעם התייחסות לעבר מעלה חיוך על שפתי ויכולה לעשות סדר בדברים. זה מעשיר את חיי ברגעים העדינים יותר שבהם אני מחפש משמעות, הגדרה או השראה.

האם אתה אותו אדם שהיית בתיכון? אם כן, למה אתה חושב שזה כך? אם לא, איך השתנית? נא להצטרף לשיחה!