בחר נקודת מבט משלך

אם תשאל אותי בן כמה אני מרגיש, אני אגיד לך '40'.

למה? כי לא התחלתי להרגיש את הייחודיות שלי, את החוזקות שלי, את האני האמיתי שלי, עד שהגעתי לעשור הרביעי שלי. עכשיו, אני כמעט ברמה 7.0 (זה סיפור ליום אחר). כשאני מגיע לגיל 69, יש לי מידה של כוח משיכה, של ביטחון עצמי, של שמחה מוחלטת בהוויה שחמקה ממני לחלוטין בשנות ה-20 וה-30 לחיי.



אז, האני הפנימי שלי מסתדר טוב מאוד, ועל כך אני אסיר תודה. האני החיצוני שלי? ובכן, אני אוהב את עצמי כמו שאני בסדר גמור, אבל כשאני משתתף בשיעורי הבלט הדו-שבועיים שלי, מאוכלסים אחרת בבני נוער צעירים... אוי לי.

ההשוואה מרתיעה. הרמת הרגליים שלהם ללא מאמץ; שלי הם מחקר בנהמות. כפיפותיהם לאחור מתעקלות בקשתות חינניות במחצית הדרך לרצפה; אני בר מזל אם אקבל רבע מהדרך לשם. וקפיצות? הקפיצות שלהם מתריסות מול כוח המשיכה; שלי קשורים באופן מובהק לאדמה.

בחר נקודת מבט משלך

יש לי ברירה. אני יכול לבכות על ההפסדים שנגרמו בעקבות חלוף הזמן, או, כמו מארג' צ'מפיון, אני יכול פשוט להעביר את המיקוד שלי למה שאני יכול לעשות, במקום למה שאני לא יכול.

מארג' צ'מפיון רקדה את דרכה לתהילה על במת ברודווי ובסרטים, לעתים קרובות עם בעלה ובן זוגה הוותיק, גואר צ'מפיון, במהלך שנות ה-40 ואילך. בשנת 2010, יפהפה תיעודי נוצר, בהשתתפות מארג', אז בת 90, ובן זוגה הרוקד, דונלד סדלר, גם הוא בן 90. דונלד ומארג' עבדו יחד בהפקה בברודווי של 'Follies' עוד בשנת 2001, ונהנו כל כך, שהם המשיכו לשכור סטודיו שם הם נפגשים פעמיים בשבוע כדי - ניחשתם נכון - לרקוד!

נקודת המבט של מארג' על השינויים שהיא צפתה בעצמה לאורך זמן היא מאירת עיניים. היא אמרה, 'אני חושבת שזה די כיף לראות את עצמי כזקנה. כל הדברים האלה שמרחפים ברחבי היקום על היותו צעיר. בחברה זו, זקנים, או אפילו בגיל העמידה, הם מילים גסות. וכולם רוצים לחיות צעירים לנצח.'

'טוב, אני חייב לומר לך, הם נלחמים בעניין הלא נכון. הם הולכים להזדקן ויכול להיות שהם גם יהנו מזה. אני יודע שהייתי צריך ללמוד לקח מאוד מאוד חשוב, וזה היה לקבל כל עשור על מה שהוא נותן לך, לא על מה שהוא לוקח. ואתפחיתלְהַתְאִים! אז אתה לא יכול לעשות נפילות או הרמות, אבל אתה עדיין יכול לנוע בחן'.

גרייס היא מצב נפשי

חן! בהשראת מארג', התחלתי לראות את מועדי והתמהמהותי לגבי שיעור הבלט שלי אחרת. הבנתי שאת מה שחסר לי בכושר גופני טהור, השלמתי עליו בחסד, משהו שחבריי לתלמידי העשרה, מדהימים ככל שיהיו, טרם רכשו. כי חסד זה משהו שרקדנים משיגים לאורך זמן, ואני רוקדת כבר שנים רבות.

אבל חסד הוא לא משהו רק לרקדנים. חסד הוא מצב נפשי. נכונות להיות אדיבים בכל מה שאנו חושבים ועושים. להיות סבלניים יותר לעצמנו ולאחרים. להישען על מה שאנחנו יכולים לעשות, לקבל את זה, לעשות מה שהוא על המיטב המוחלט של היכולת הנוכחית שלנו, ליהנות מזה עם כל סיב של הווייתנו.

חסד בכל החושים

יש לנו לברכה חמישה חושים - טעם, מישוש, ריח, ראיה, שמיעה. בכל מידה שהחושים האלה מתפקדים, תהנה מהם! באמת לטעום את הגלידה הזו, להרגיש את החמימות של החיבוק הזה, להתענג על ניחוח של פריחת קיץ, להסתכל מקרוב יותר לתוך עיניו של סבא שלך, להקשיב לקסם הרוח בעצים. סרבו לרפרף על פני התחושות הללו, התעמקו, הוקירו אותן!

יש לנו איברים שיכולים להימתח ולהתכופף, לנוע, לשאת ולהחזיק. עם זאת, עכשיו אם הם פועלים 100%, 50%, 10%, תהנה מהם! הפוך לחלוטין למתנה של מי שאתה, כאן, עכשיו.

חיה במצב של חסד. היה אסיר תודה, מודע ומאוהב במי שאתה עכשיו. עם אלה בעולם שלך, ועם העולם הסובב אותך. בדיוק כמו שזה, בדיוק כמו שאתה.

איזו מתנה! לעצמך ולאחרים. והו כן, במובן הקטנה שלי, אני דוגמה לבני הנוער הצעירים בחוג הבלט שלי. אני מזכיר להם את הטוב שיש לשנים הבאות להציע.

מה אתה אוהב בגוף המבוגר שלך? האם קיבלת את המגבלות הפיזיות שלך? אילו תובנות חדשות השגת במהלך העשורים? שתף את המחשבות שלך עם הקהילה שלנו.