התחלות חדשות

הם הונחו בעדינות בזרועותיי הממתינות עם המעשים הכי חסרי אנוכיות.

אני בטוחה שהילדים שלי, הוריהם, רק רצו להחזיק אותם בחוזקה לעצמם, את החבילות החדשות והמדהימות האלה של ברכות ורודות. אבל הם ידעו את הצורך שלי לגעת בהם, להביט בעיניהם ולכרוך את זרועותיי סביב הילדים האלה של ילדיי. לחלוק את ההתחלות החדשות והיפות שלהם.



התחלות חדשות

עומקם של הרגעים האלה שמחזיקים אותם פלאים שזה עתה נולדו לעולם לא יישכח. כי ברגע שהחזקתי את חבילות התינוק המתוקות האלה, ידעתי שעברתי לקטע אחר בחיי. הייתי סבא וסבתא. הילדים שלי היו הורים. החיים הפכו פינה באותו שלב.

חשבתי על הרגעים האלה הרבה, ככל שהתבגרתי, והבנתי כמה עובדות חשובות מאוד על עצמי. באותם רגעים, עם כל אחד מילדי, הסתכלתי עליהם בעיניים חדשות. מעגל החיים ברח בבהירות שהגדילה את משמעות הביטוי הזה בשקיפות קריסטלית.

פתאום ידעתי ללא שמץ של ספק שהחיים של הילדים שלי המשיכו הלאה, מעבר לשלי, וזה בדיוק מה שהורים מייחלים לו בסופו של דבר. כי אם אנחנו כנים עם עצמנו, אנחנו תמיד חושבים קודם כל על העתיד שלהם, מעל הכל. הפחד לא להיות שם בשביל הילדים שלי, מאיזו טרגדיה מוקדמת בלתי צפויה, תמיד היה במקום הנורא הזה במוחי, שבו הדאגה מולידה לילות ללא שינה ומגזימה את הזוועה.

התפילות שלי תמיד התרכזו בלהיות שם עבורם במהלך הינקות, הילדות, ההתבגרות, האהבה, הנישואים והלידות של ילדיהם. אבל זה היה בנקודה של לראות את פניהם היפות מביטים מטה אל ילדיהם באהבה נדהמת שהכרתי. הרגע המזעזע הזה שבו הם זיהו שעזות ורוך יכולים להתמזג לאהבה שלא ידעו על קיומה לפני היום הזה.

זה היה הרגע שבו פרץ של שלמות גחה בליבה של האם הזו וגרם לדמעות של שמחה צרופה לזלוג מעיניי. סיימתי את תפקידי, תפילותיי נענו, והכרתי תודה עמוקה.

הו, מה שבטוח, אני עדיין נחוץ בחייהם והם הודיעו לי על כך בכל כך הרבה דרכים יפות ויוצאות דופן. אבל, אני גם יודע, ללא ספק, שאם חיי היו מסתיימים מחר, שהילדים שלי יעברו את זה - החיים שלהם יימשכו.

היו להם את הילדים שלהם, עכשיו, כדי להעביר אותם מעבר לצערם ומהצורך שלהם להיות שם בשבילם. תחושת השלמות הזו ממלאת אותי בכזו נחמה ושמחה.

הלקחים שלמדתי מהנכדים שלי

התפתחות החיים הזו, דרך לידת נכדיי, לימדה אותי כל כך הרבה דברים אחרים על הלב, הנפש והנשמה שלי.

איך האישיות זורחת לאורך הדורות

זה לימד אותי שגנטיקה היא יותר מסתם צבע העיניים, צורת הידיים או מבנה הפנים. זוהי גם אישיות, שנינות, אהבה לאמנות, שקט רוח העובר על חוטי דורות המחברים בין תכונות משפחתיות לאורך הדורות.

בבלוג שלי פרח ירח, 'מאמציטה' מספרת את סיפורה של אמי וכיצד חוזק האישיות שלה בא לידי ביטוי בכל הנשים והבנות במשפחתנו. זה דבר יפה לחזות בו כאשר כל נערה צעירה חושפת את התכונה המשפחתית שמגיעה ממנה.

הרצון שלי להיות סבתא צעירה

להיות סבתא לימדה אותי שעכשיו, יותר מתמיד, אני רוצה לשמור על רוח הנעורים עם נפש, גוף ונשמה בריאים. אני מתאמן באופן קבוע. אני מתייחס לגוף שלי בכבוד שגילי דורש. אני מחפשת פנימה דרכים לספק את נשמתי באמצעות יצירתיות והגשמת החלומות שלי. הרצון שלי להיות סבתא 'צעירה' מניע אותי להיות כל מה שאני יכול להיות.

חשיבותה של מורשת משפחתית

זה לימד אותי שעכשיו תורי להעביר את אהבת המורשת המשפחתית שלנו. לעורר שיחות, תקשורת ושיתוף בסיפורים שרק אני יודע כפי שסופרו מהורי. אם לא מחלקים, הם לא חיים. אתר הבלוגים שלי 'פרח ירח' נוצר בעיקר למטרה זו - לספר את הסיפורים.

תמונות אומרות אלף מילים

זה הניע אותי ליצור אלבומי תמונות וסרטונים שיום אחד יישלפו מהמדפים שלהם ויסתכלו עליהם שוב ושוב על ידי ילדים מהדורות הבאים. שתהיה להם מודעות דרך תמונות מאיפה הם הגיעו.

איך נכדים יכולים לאחד משפחות משולבות

הבנתי שזה בסדר לחלוק את הנכדים שלנו עם סבים וסבתות אחרים, סבא וסבתא חורגים, מחותנים ועוד בני משפחה שונים. הילדים שלנו הם ממשפחות מרובות ומשולבות. אתה רוצה שלנכדים שלך יהיו הרבה מאוד אנשים שאוהבים אותם. צריך קהילה כדי לגדל אותם. כולכם יכולים להיות חלק מחייהם היקרים.

הערך של תקשורת פתוחה

למדתי לשמור על שיחות ותקשורת פתוחות. אני משתדל לבלות איתם בנפרד ולתת לכל אחד מהם יחס אישי. וכשאתם מרגישים את האיום של הקשר הזה הולך ומתרחק במהלך שנות התיכון האלה, נקטו פעולה. שלח הודעה, התקשר, תזמן ארוחות ערב, פדיקור, טיולים וכו'. שמור את הקשר שם. הפרס הטוב ביותר בעולם הוא לראות את הטקסט 'היי ננה, בואי נאכל ארוחת ערב השבוע'!

זכור תמיד שאתה הסבא והסבתא, לא ההורה. אנחנו יכולים לעזור, לתמוך, להושיט יד לעזור ולהיות שם בכל פעם שנדרש. אבל, אלא אם נשאל, הילדים שלנו הם אלה שמגדלים את הנכדים שלנו. לזכור ולכבד את ההורות שלהם.

מעגל החיים

כשהחזקתי את הנכדים שלי שזה עתה נולדו, הם היו המציאות שלי שמעגל החיים זז והמורשת שלנו מתקיימת בתוך כל אחד מהם. כשאני מסתכל על פניהם הצעירות העדינות עכשיו, אני ממשיך להתפעל מכך שכל אחד מהם חלק ממני, בדרך כלשהי. אני צופה בהשתאות איך הם גדלים והופכים חכמים ויפים יותר בכל יום.

המעגל מרגיש שהוא מסתובב מהר מדי והנשמה האנוכית שלי רוצה להסתיר אותם ולעולם לא לתת להם לברוח מהישג ידי. אבל כשאני מסתכל על ההורים שלהם, הילדים שלי, אני רק רואה את השמחה האמיתית בלאפשר להם לגדול למבוגרים יפים שהעניקו לי כל כך הרבה שמחה וגאווה מעבר לחלומות שלי.

הם הפרס שלי על ההתבגרות. המעגל צריך להמשיך להסתובב וכל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להחזיק מעמד וליהנות מהרגעים כהישגי הכוכבים שלנו לחיים שנוכל לחיות טוב.

אילו לקחים למדת מהנכדים שלך? אילו שיעורים לימדת אותם? אנא הצטרף לשיחה ושתף את הסיפורים שלך.