למה חשובים נקודות מידה

אני סוגר את יום הולדתי ה-60, ואני נרגש לעמוד בפני עשור חדש. למה? כי אני רואה את יום ההולדת הגדול הזה כהזדמנות לעבור אל האני הבא והטוב ביותר שלי.

למרבה המזל, הגעתי אל סף הדלת ל-60 במצב טוב יחסית. אני פעיל, די מודע לבריאות ובדרך כלל מצליח לאכול נכון ברוב הימים.



אני רווק כבר יותר מתריסר שנים. אני עצמאי, עדיין עובד ורק מתחיל לתהות איך אדע מתי זה יהיה 'הזמן הנכון' לפרוש, אם בכלל.

אני צופה היום בכל כך הרבה נשים שמנווטות את שנות ה-60 לחייהן בהצלחה, במיוחד באתר הזה. יש כאן סיפורים חיוביים, נקודות מבט מעניינות והרבה מידע טוב. תודה שחלקת את החוכמה שלך עם נשים אחרות!

60 הוא אמת מידה אמיתית. אולי יותר מאחרים שהגיעו לפני כן, זה מרגיש כמו יום הולדת כשאני צריך להאט את הקצב, לעשות חשבון נפש ולתכנן קצת לפני שאני מתקדם.

למה חשובים נקודות מידה

אמת מידה היא נקודת התייחסות שלפיה דברים מושווים או מוערכים. אנו משתמשים באמות מידה כדי להעריך ביצועים או לאמוד התקדמות לקראת מטרה. ימי הולדת בנצ'מרק אינם שונים. אנחנו עוצרים ומסתכלים מסביב לראות איפה היינו ולאן אנחנו עדיין רוצים להגיע.

יום הולדת בנצ'מרק הוא זמן של מעבר - לא רק לשנה הבאה שלנו, אלא מעשור אחד לאחר. יש משהו בתחילת עשור חדש שכאילו דורש חשיבה חדשה, או לפחות הרבה חשבון נפש.

אני לא מרוצה מהזדקנות - מי באמת? - אבל אני נרגש מהאפשרויות לתכנן את 'הפרק הבא' שלי.

כתבתי את הספר שלי סולו פורש כשהייתי לקראת סוף שנות ה-50 לחיי. זו הייתה תקופה שבה התחלתי לחשוב, ברצינות, איך עשויה להיראות פרישה כרווקה - לא רק כלכלית, אלא גם הוליסטית: לב, גוף ונפש.

רציתי שתהיה לי תוכנית להתקרב לפרישה, מוכן להפיק את המרב מהעשורים הבאים. חשבתי הרבה על מה אני רוצה 'לעשות הלאה', והתרגשתי מה אפשרויות רבות שהיו זמינים.

האני הבא הכי טוב שלי

מטה, שנות ה-50 שלי היו העשור הטוב ביותר שלי עד כה. סוף סוף התחלתי לשים את עצמי במקום הראשון והתחלתי לשים לב יותר לצרכים ולמטרות שלי. זו הייתה תקופה שבה באמת נכנסתי לשלי.

שנות ה-40 שלי היו נקודת מפנה לשינוי ושנות ה-50 שלי שמו עליה את הציפוי. דברים באמת השתפרו עם כל שנה שחולפת מאז.

אני מתקרב לגיל 60 בהתלהבות שווה. אני רואה בעשור שלפנינו תקופה של אתגרים, עם גוף ונפש מזדקנים, ואיומים, כאשר בוחנים את הכספים, הבריאות והמצב העולמי. אבל אני גם רואה הזדמנויות.

אני מקווה שיהיה לי יותר זמן לטייל ולכתוב ולהקדיש פחות זמן לדאגה למה שאנשים אחרים חושבים או יש. תמיד חשבתי על עצמי כעבודה בתהליך, ואני מסתכל על שנות ה-60 שלי באותה צורה.

מה שאני הכי דואג לו

לפי מבחני תוחלת החיים שעשיתי, אני יכול לחיות עוד 30 עד 40 שנה. זה הרבה זמן לתכנן ולשלם עבורו. הרבה יכול לקרות בתקופה הזו, טוב ורע.

אי אפשר לחזות איך הדברים יתנהלו בוודאות כלשהי, מה שמוביל להתהפכות בלילה.

יש גם הרבה החלטות שעומדות להתקבל, כולל בחירה מתי לפרוש או לשנות את הדרך שבה אני עובד - תוכנית ה'בלתי פרישה' שלי קוראת לעבוד במשרה חלקית כל עוד הדבר אפשרי. אני גם צריך לשקול ביטוח סיעודי, ללמוד על Medicare ולחדד את אסטרטגיית הביטוח הלאומי שלי - התוכנית שלי היא לדחות את ההטבות עד גיל 67 אם אפשר.

להגיע לגיל 60 נשמע קצת כמו עבודה במשרה מלאה בפני עצמה - וכבר יש לי כזו!

יצירת מעבר מוצלח

למידה מנשים אחרות היא המפתח. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. למד מניסיונם של אחרים שהלכו באותה דרך.

תזהו שאתם במעבר. עצרו והעריכו. חשוב על העתיד. קחו בחשבון מה יש באופק. התמודד עם פחדיך. לטפח את הסקרנות שלך. שימו לב למה שמרגש אתכם.

קח את הזמן. תעשה חשבון נפש אמיתי. אחד הדברים הטובים ביותר בהזדקנות הוא שאנו נוטים להקדיש זמן רב יותר להרהר לפני שפועלים. אני מזכיר לעצמי לעשות את זה מדי יום.

תכנון חשוב, אבל גם לקחת זמן כדי ליהנות מהשלב שבו אתה נמצא כרגע. במילים אחרות, תמיד עצרו והריחו את הוורדים בדרככם אל המטרות שלכם.

איזו עצה היית מציע לאישה שעומדת להגיע לגיל 60? איזו חוכמה היית רוצה שמישהו חלק איתך כשהתקרבת לאותו יום הולדת? האם 60 הוא ה-50 החדש, או אפילו 40? מה היה העשור האהוב עליך ולמה? אנא שתף ​​את מחשבותיך למטה.