תגובת 'לעזאזל, לא' ללחיות עם שותף לדירה

לפעמים המכשולים הקשים ביותר שעומדים בפנינו הם אלו שאנו יוצרים בעצמנו. כלומר, הם לא באמת שם - הם רק במוחנו.

זה נכון במיוחד לגבי כל השאלה של קבלת שותף לדירה. נשים רבות בדורנו נרתעות מהמחשבה על חיים עם שותפה לדירה; התגובה האינסטינקטיבית והבטן שלהם לרעיון לחיות עם שותף לדירה היא 'לעזאזל, לא'.



אני מבין.

תגובת 'לעזאזל, לא' ללחיות עם שותף לדירה

לפני מספר שנים עברתי גירושים לאחר שנים רבות של נישואים. הייתי צריך לזוז מהמקום שהכרתי כבית במשך חלק גדול מחיי. לא ידעתי איך אני עומד להרשות לעצמי לעשות את זה, וגם לא איך אסתדר רגשית לחיות בעצמי.

אבל הדבר האחרון שעלה לי בראש היה לחיות עם שותף לדירה. אם מישהו היה אומר, 'היי, למה אתה לא חושב על למצוא שותף לדירה לגור איתו?' התגובה שלי בהחלט הייתה, בכנות, 'לעזאזל, לא.'

במוחי, אני חושב שהשוויתי את אורח החיים של השותפים לחדר עם שלב ה'לפני' בחיי. לפני שמוצאים את הגבר הנכון. לפני שמתחתנים. לפני שיש לי משפחה והייתי המלכה של הבית שלי. לפני שאתה באמת מבוגר.

הסתכלתי על אורח החיים של השותף לחדר כאל הולך אחורה. ולא אהבתי את הרעיון הזה.

החיים שלי עם שותף לחדר כשהפסקתי להגיד 'לעזאזל, לא'

אבל אז חברה טובה שלי, שגם היא עברה גירושים לאחרונה אבל נשארה בביתה, שאלה אותי אם אעבור לגור איתה לזמן מה. פתאום משהו צחק. כן, זה נשמע טוב. כשהייתה לי אדם אמיתי לפני, תחושה לא עכורה לגבי שותף לדירה עם רעיונות והרגלים ברמת הקולג' משנים עברו, אהבתי את הרעיון מאוד.

שנינו היינו בשלב 'אחרי'; בהחלט לא חזרנו לשלב 'לפני'. היינו באותה נקודה בחיינו - מבוגרים, עם קריירה וילדים ותוכניות קדימה - וחלק מחיינו שנגמר אבל עבדנו עליו. היינו באותו שלב בחיים והיינו חברים תואמים. לחיות איתה יהיה טוב בכל כך הרבה מובנים.

כפי שהתברר, זה היה מענג לחיות עם חברתי וחלקנו את ביתה במשך די הרבה זמן. תמיד אהיה אסיר תודה על הזמן הזה ביחד, על התמיכה הרגשית והכלכלית שסידור המגורים נתן לי. עם זאת, בעיקר, אהיה אסיר תודה על כל הזכרונות הטובים מהחיים עם מישהו שנהניתי ממנו ושהפך את ביתי למרחב חמים וידידותי באמת. זה היה מה שהייתי צריך וזה התאים לי מאוד.

היחס שלי לבחירת השותף לדירה לעתיד שלי

עכשיו נכנסתי למערכת יחסים חדשה חזקה ומתמשכת, עם גבר שאני אוהבת וסומכת עליו, ואנחנו חיים ביחד. מצאתי אותו דרך אתר היכרויות מקוון כפי שהתברר והחוויה הזו הלחיצה משהו אחר במוחי.

אם אתה יכול למצוא נפש תאומה, יחסי אהבה אמיתיים ותואמים מאוד דרך אתר היכרויות מכובד, למה אתה לא יכול למצוא שותף תואם לדירה באותו אופן?

הנורה הזו שנדלקה מעל ראשי הייתה הבסיס לכל רעיון התאמת השותפים לדירה שנוצר Roommates4Boomers , שירות התאמת שותפים במיוחד לנשים מעל גיל 50 שהן בהחלטלֹאמחפשים סידור מגורים בסגנון קולג' או לטווח קצר, אלא לאישה בעלת מחשבה קדימה, תואמת, בעלת דעות דומות, איתה הם יכולים לחלוק את ביתם לזמן מה.

אני לא מתכנן שיחסי האהבה שלי יסתיימו אי פעם. אבל אם מסיבה כלשהי, אני אמצא את עצמי גר לבד שוב יום אחד בעתיד, אני יודע שהתגובה שלי לא תהיה 'לעזאזל, לא, לא הייתי שוקל לגור עם שותף לדירה', אלא, 'אני יודע שאני יכול למצוא שותף תואם לדירה. אני לא רוצה לחיות לבד.'

האם התגובה שלך לרעיון לחיות עם שותף לדירה היא 'לעזאזל, לא?' מה עשוי לשנות את דעתך? יש לכם בית גדול יותר לחלוק? לדעת שהשותף שלך לדירה יכול להיות מישהו שההרגלים שלו דומים מאוד לשלך? חושבים על הכסף שתוכל להוציא על דברים כמו נסיעות אם שכר הדירה והוצאות משק בית אחרות יצטמצמו בחצי? מהם הזכרונות הטובים ביותר שלך מהחיים עם שותפים בעבר? אנא שתפו בתגובות.