מטרות משותפות, מוטיבציה וצחוק

בתקופה זו של השנה, זה יכול להיות קשה מתמיד להשתלב בפעילות גופנית כלשהי ולנסות לאכול בריא - רוב הזמן. אני יודע שזה בשבילי!

אני גם יודע שכרגע אני משתוקק למה שרובנו באמת רוצים מהחגים - לא מתנה מסוימת שמייצגת 'אכפתיות', אלא קשרים אמיתיים עם אלה שאכפת לנו מהם.



לפני כמה שנים, בזמן ששיחקנו בטלפון עם חברה יקרה שגרה תשע שעות משם, המצאנו תוכנית להישאר מחוברים לאורך החורף הארוך של מונטנה (אני) וויומינג (שלה).

בדרך כלל, אנחנו נפגשים בקיץ, באמצע הדרך, כדי להתעדכן לכמה ימים של הליכה, דיבור, אכילה, וסתם נוטלינג על פיתולי החיים. אבל התגעגענו לקיץ ההוא.

מה אם, החלטנו, 'צעדנו' אחד לעבר השני - למעשה - נשמור על קשר לאורך הדרך כדי לדווח על ההתקדמות שלנו במסע.

התחייבנו ללכת קצת כל יום - לא משנה מה - ואז לשלוח הודעת טקסט או דוא'ל לדיווח היכן הגענו ליום לאורך המסלול המוכר שלנו כשאנחנו 'נפגשים באמצע הדרך'.

מטרות משותפות, מוטיבציה וצחוק

וואו! זה היה ממש מעורר מוטיבציה. אף אחד מאיתנו לא רצה לדווח שלא התקרבנו יותר לנקודת המפגש, אז מצאנו דרכים להתאים את ההליכה לימינו.

היא עובדת בספרייה ולכן, אם היא לא הייתה יכולה לצאת החוצה לטיול, היא הייתה עושה הקפות בתוך הבניין כדי להגיע ליעד המתוכנן שלה בדרך. אם לא יצאתי להליכה ארוכה, מצאתי דרכים להגדיל את מרחק ההליכה במהלך מטלות.

לדוגמה, כשהאכיל את הסוסים שלי, הייתי הולך לקצה הרחוק של המרעה לפני שחזרתי למכלאה כדי לזרוק חציר. הסוסים היו קצת מבולבלים מההתנהגות המוזרה שלי אבל היו עומדים בתור לאורך המכלאה וצופים בי במהלך כל ההליכה שלי! אני אוהב לחשוב שהם עודדו אותי.

התוכנית שלנו הובילה להרבה צחוקים ושיחות טלפון מהירות כדי לדווח על ההתקדמות שלנו– 'אני אצטרך לבלות את הלילה בצד הדרך כי לא הגעתי לבילינגס היום'.

בסופו של דבר, התוכנית שלנו ביקשה מחויבות ואחריות זה לזה. מכל סיבה שהיא, הרבה יותר קל להפר הבטחות לעצמך -אני הולך ללכת כל יום- מאשר להפר הבטחה לחבר.

מבחינתי, המטרה ההדדית הזו עוררה תחושת אחריות והגינות שאעשה את חלקי בהליכה כדי לעמוד באמצע הדרך.

יעדים ניתנים להשגה

כשהתחלנו, התלבטנו אם ההליכה תהיה מייל אחר מייל, אבל כמעט 600 מייל הסיכוי נראה מרתיע.

אני יודע ממחקר שינוי התנהגות שחשוב שההצלחה תיראה קלה להשגה. אז החלטנו לרשום את מספר דקות ההליכה והיינו 'מגיעים' כשכל אחד הלכנו בסך הכל 4 וחצי שעות - אותה פרק זמן שלוקח לנהוג.

הפרטים של היכן הלכנו, כמה רחוק, או אם ספרנו מיילים לעומת דקות הליכה לא היו חשובים כמו המחויבות והאחריות - וגורם הכיף.

מכיוון שכל אחד ידענו את המסלול, נתאר היכן 'עצרנו' לכוס תה או דפדפנו בחנות העתיקות שבה ביקרנו יחד פעם או פעמיים. עבורנו, זו הייתה גם הרפתקה חדשה וגם הליכה בנתיב הזיכרון!

החיבור שחיפשנו היה התמורה הגדולה ביותר, והבונוס היה אחריות ללכת כל יום - לא משנה מה!

חיבור על פני המיילים

חישבו על אדם אהוב שהייתם רוצים לראות את עונת החגים הזו ושקולו וירטואלית הליכה, רכיבה על אופניים, שחייה וכו' זה לקראת זה השנה.

ודא שהיעד שלך מרגיש בר השגה - כלומר, אם הם נמצאים ברחבי הארץ, רשום כמה זמן ייקח לטוס כדי לפגוש אחד את השני באמצע הדרך. אם אינכם מכירים את המסלול, שקול לעשות מחקר קטן באינטרנט ולשתף היכן עצרתם ומה ראיתם.

זו יכולה להיות גם הזדמנות לבקר באופן וירטואלי במקום ששניכם תמיד רציתם להגיע אליו. האפשרויות הן אינסופיות!

החלק החשוב הוא התחייבות לתוכנית שנותנת לך את המוטיבציה הנוספת שכולנו צריכים לפעול על בסיס יומי. מאחלת לכל אחד ואחת מכם חג שמח מלא בשמחה וקשרים אמיתיים עם משפחה וחברים!

אם היית מנסה את התרגיל הזה, לאן היית 'הולכת' ואיך היית מגיע לשם? האם יש לך אדם אהוב שיתחייב לעשות זאת איתך? האם אתה חושב שההתחייבות הזו תעזור לך לעמוד ביעד שלך לפעילות גופנית יומיומית? אנא שתפו את דעתכם על הרעיון הזה. אשמח לשמוע על ההרפתקאות שלך!