חיים לבד או בקהילה? מה הכי טוב אחרי 60?

במהלך השנים האחרונות, יותר ויותר נשים בחרו לגור בקהילות. בתיאוריה, מצב החיים הזה דומה לקומונות שנשים רבות היו מודעות להן לפחות בשנות ה-20 לחייהן. באותם ימים, נשים בחרו לחיות יחד מסיבות פילוסופיות. לדוגמה, נשים רבות גילו שמפגש המגורים הזה סיפק פורקן לסגנון הבוהמייני שלהן ולרצון להתנסות.

בקומונות הללו הייתה תחושה של שיתוף פעולה, אחדות ושיתוף. חיסכון בכסף היה שיקול נוסף, אבל זה בדרך כלל הגיע במקום השני לרצון לחופש ולזוגיות.



מהר קדימה 40 שנה ונשים רבות מתחילות לאמץ את החיים המשותפים שוב. קבוצות כמו ה רשת בנות הזהב בונות תשתית לתמיכה בנשים שרוצות לחיות בקהילות. יש הבדל אחד עדין אך חשוב. בניגוד לקהילות שרבים מאיתנו התנסו בהן בשנות ה-20 לחיינו, הקהילות החדשות הללו מייחסות ערך גבוה יותר באינדיבידואליות ובפרטיות. אנשים יכולים להצטרף לקהל או שהם יכולים לבלות לבד.

בקצה השני של הספקטרום, יש המון נשים, כמוני, שמוצאות את עצמן חיות לבד בשנות ה-60 או ה-70 לחייהן. זו ברכה קצת מעורבת. מצד אחד, אני אוהב את העצמאות והחופש שלי. כמו נשים רבות, גידלתי את ילדיי וחייתי חיים קדחתניים. עכשיו, אני רוצה להדביק קצת את זמן ה'אני' שלי. מצד שני, חיים לבד יכולים להוביל לבידוד אם לא נזהרים. לכן, אתה צריך להשקיע קצת מאמץ נוסף כדי לשמור על חברויות קיימות וליצור חברות חדשות.

אני סקרן מה אתה חושב על מצב החיים האידיאלי אחרי גיל 60. אנא הקדישו כמה דקות כדי לענות על השאלות למטה ו'לייק' ושתפו את המאמר הזה כדי להמשיך את השיחה.

האם אתה אוהב לחיות לבד? או, האם הרעיון של חיים בקהילה מושך אותך? האם דעתך על 'מצב החיים האידיאלי' השתנתה ככל שהתבגרת קצת? למה או למה לא?