שודדי הזמן הבלתי נראים

יש לי יחסי אהבה/שנאה עם הזמן. פעם הרגשתי שיש לי את כל הזמן שהייתי צריך. זה יכול להימשך לנצח. או אולי זה היה נכון רק כשהייתי בן חמש.

בסביבות גיל 50 התחלתי לספר לעצמי סיפור מפחיד, זה שבו נגמר לי הזמן.



הנרטיב הזה התחיל כנראה כשאמא שלי מתה. כל עוד היא הייתה בסביבה, עדיין הייתי ילדה. כשהיא מתה, היא לקחה איתה את האשליה הזו. החיים השתנו, והתחלתי להרגיש שהזמן חומק.

שודדי הזמן הבלתי נראים

היכנסו לשודדי הזמן הבלתי נראים. הייתי מתבדח עליהם, אבל הם הרגישו אמיתיים מדי. החבר'ה האלה היו תופסים ותאבי בצע ונהנו מאוד ללחוש לי כמה מהר הזמן עובר. הם רצו שאמדוד את הזמן שנמשך קדימה אל מול הכמות שכבר קיבלתי כדי שאהיה מיואש מכך שהקשקשים לא מתאזנים.

והתוכנית של השודדים עבדה. אם אי פעם הייתי מתכוון לסכל אותם, אצטרך הלך רוח חדש. אז התחלתי לפקפק בכל רעיון הזמן.

הייתי תוהה למה ימים מסוימים נמשכים בעוד השנים חולפות.שאלתי, 'מדוע אנו מסמנים זמן בצורה ליניארית'? שאלתי למה אני צריך לענוד שעון ולמה יש שעונים בכל מקום!

מה שרציתי היה לאבד את תחושת הזמן לעתים קרובות ככל האפשר - להישאר במצב הנפשי שבו הזמן קורס, כמו שהוא עושה כשאתה עושה משהו שאתה אוהב. רציתי להיות Time Shaper.

כפי שמתברר, המטרה שלי לא כל כך מופרכת. על ידי תרגול שלושת הטריקים האלה של סחר של Time Shaper, (בערך) עצרתי את הזמן ו האיר את חיי .

זהה מה מבאס את הזמן שלך

לכולנו יש ערפדים בזמן. אלו רגעים, אנשים ופעילויות שמושכים אותך מהקצב הטבעי שלך ואז מסובבים אותך בטירוף לפי הקצב שלהם. ה'אני צריך' ו'אני צריך לעשות' אלה מרוקנים אותך ומכתיבים איך אתה מבלה את הזמן שלך.

אמירת לא היא משפט שלם

חשוב לזכור ש'לא' הוא משפט שלם. אבל להשתמש בזה כאחד כשהערפדים מגיעים לטלפון דורש קצת תרגול. אתה חייב לשאול את עצמך אם אמירת 'כן' היא באמת לטובתך או שהיא רק תגובה אוטומטית. זמן יקר מכדי לבזבז אותו בלי דעת.

אמצו את הסיכויים לתת לזמן לעמוד מלכת

ישנן דרכים רבות שבהן אנו יכולים לאפשר לזמן לעמוד מלכת. הקשב למוסיקה. תוהה על השקיעה. לצייר, לשיר, לרקוד. אמצו כל הזדמנות שמעניקה לעצמי היצירתי את הרגע שלה בשמש.

תן לזמן תירוץ להיעלם. אפשרו לרגעים להימתח מעבר להגדרה על השעון.

אני יותר טוב בלהשקיט את שודדי הזמן הבלתי נראה בימים אלה. אני עדיין שם לב לשעה כשצריך, אבל הפסקתי להיות משועבד עד הזמן. בעונה זו של החיים, הגוף שלי מסמן מתי הגיע הזמן לנוח: המוח שלי מזכיר לי מתי הגיע הזמן ליצור. הלב שלי אומר לי מתי הגיע הזמן לשחק.

אולי הרווחתי את הזכות להקדיש פחות תשומת לב לחלוף הזמן. או אולי אני מתיידד עם הזמן. בלי קשר, אני מבקש ממנו לעבור לקצב שלי במקום לבחור לצעוד לתוף שלו.

ואני מרגישה שהזמן כבר לא יכול לגנוב ממני שום דבר שאני באמת מעריך.

מהן היעדים הגדולים שלך לעשורים הבאים? איך אתה מתמודד עם חלוף הזמן? איך אתה מנצל את הזמן שנותר לך? באיזו שעה ערפדים ניצחת בחייך? הצטרף לשיחה!